אזובל נ' לומניס בע"מ

החלטה

מונחת בפניי בקשת המבקשת, הנתבעת, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ביום 9/3/11 בתיק ת.א. 43823/08 (להלן:"פסק הדין") עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על פסק הדין. בפסק הדין התקבלה התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחתה ונקבע, בין השאר, כי לא הוכח שהמשיב הפר את הסכם הפרישה או נהג בחוסר תום לב, אם בשלב במשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם, ואם בשלב קיומו. עוד נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב את יתרת התשלומים בסך 474,041 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת הוצאות משפט כפי שנפסקו.

בפתח הדברים בבקשתה, מציינת המבקשת כי המשיב איננו תושב ישראל ולמיטב ידיעתה אין לו נכסים בישראל. במקרה בו לא יעוכב ביצוע פסק הדין, תשלם המבקשת סך העולה על 600,000 ₪ והיא תיוותר חשופה למצב בלתי הפיך, במידה והערעור יתקבל.

המבקשת טוענת כי בהתאם למסגרת הנורמטיבית ועל פי אמות המידה שהתגבשו בפסיקה, סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי על פי מאזן הנוחות- המבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיב ככל שתזכה בערעורה. לעניין סיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי בפסק הדין נפלו כמה טעויות, והן- הראשונה, הקביעה המוטעית לפיה יש לפרש את ההסכם לפי לשונו לבד תוך התעלמות מרצון הצדדים והראיות שהוצגו במהלך המשפט. טעות שניה, הקביעה המוטעית והשגויה לפיה אין בראיות כדי ללמד על כך שהמשיב הפר את ההסכם ונהג בחוסר תום לב כלפי המבקשת הן בשלב המשא ומתן לכריתת ההסכם והן בשלב קיומו. והטעות השלישית, קביעות מוטעות ביחס לייחוס משקל רב ומהותי שניתן לעדותם של המשיב והעדים שהעידו מטעמו.

לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי משני עברי המתרס עומדים צדדים שחוסנם הכלכלי שונה. המבקשת טוענת שהמשיב בתצהיר העדות הראשית שלו העיד כי הינו תושב ספרד מזה 7 שנים, וכך גם הצהיר ב"כ בדיון קדם המשפט. מאחר ומרכז חייו של המשיב בספרד, חזקה שנכסיו נמצאים גם הם בספרד ואין לו נכסים בישראל. המבקשת טוענת כי במקרה שלא תתקבל בקשה זו, יכול המצב להיות בלתי הפיך במקרה בו יתקבל ערעורה של המבקשת ועל המשיב יהיה להשיב את סכום הכסף שקיבל.

המשיב משיב בתגובתו לבקשה כי אם לא די בכך שהמבקשת עיכבה את התשלומים שהגיעו לו על פי ההסכם במשך למעלה משלוש שנים, כעת מנסה היא לעכב את ביצוע התשלומים פעם נוספת. המשיב טוען כי נושא הערעור עניינו בחיוב כספי, וכפי שקובעת ההלכה אין המדובר בעניין בלתי הפיך. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת מבססת את בקשתה על השערה אחת בלבד (שאינה נתמכת בראיות או בתצהיר) שהמשיב גר בחו"ל.

לגופו של עניין טוען המשיב כי נטל השכנוע מוטל על המבקשת להוכיח חוסר יכולת פירעון והיא לא עמדה בנטל זה. בהתאם להלכה משלא הונחה תשתית ראייתית מספקת, לא הוגש תצהיר, ומצבו הפיננסי של המשיב בישראל הינו בגדר השערה, לא די בכך על מנת לעכב ביצועו של פסק הדין. המשיב טוען לעניין זה, כי הוא אכן מחזיק בנכסים פיננסיים בישראל, העולים על הסכום שנפסק לטובתו, על כן לא יהיה לו כל קושי להחזיר את הסכום במידת הצורך. המשיב מפרט בסעיף 17 לתגובתו ובתצהירו כי ברשותו פוליסת ביטוח מנהלים בחברת מגדל; כי ברשותו תיק מניות בבנק הבינלאומי הראשון, כאשר שווים של אלו עולה כאמור על סכום פסק הדין. המשיב נמנע מלפרט את השווי המדוייק אולם נאות לחשוף נתונים בפני בית המשפט, אם וככל שיתבקש. מעבר לכך מזכיר המשיב למבקשת כי הוא מקבל תשלום קבוע ממעסיקתו הנוכחית, חברת אלמה, שמקום מושבה הינו ישראל. המשיב מוסיף ומציין כי מקום מגוריו הינו ספרד, אולם ספרד חתומה על אמנה עם מדינת ישראל בדבר הדדיות, הכרה ואכיפה של פסקי דין בעניינים אזרחיים ומסחריים (כתב אמנה מס' 1016, כרך מס' 30 של סדרת כתבי אמנה).

לעניין סיכויי הערעור של המבקשת, טוען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים, ומשיב לטענות המבקשת: באשר לטענה הראשונה- קביעת בית המשפט לעניין פרשנות החוזה נסמכת על הראיות שהוצגו לו ועל ההלכה הפסוקה לפיה אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה אין מקום להוסיף לו. באשר לטענה השנייה- טוען המשיב כי בית משפט דן בעניין זה באופן מקיף בפסקו וקביעותיו וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים. באשר לטענה השלישית- שוב, בית משפט של הערעור אינו נוטה להתערב בממצאי הערכאה הדיונית אודות מהימנות עדים וראיות.

בתשובתה של המבקשת לתגובת המשיב טוענת היא כי המשיב נמנע מלציין את שווים האמיתי של הנכסים שבבעלות המצויים בישראל, ואף לא טרח לצרף כל אסמכתא המעידה כי נכסים אלה אכן קיימים, כל זאת בכוונת תחילה. מוסיפה המבקשת לטעון כי אין כל נפקות לתשלום שמקבל מאלמה שכן על פי הוראות סעיף 8(א) ו- 8(ה) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, המבקשת אינה יכולה לעקל את פוליסת ביטוח המנהלים של המשיב. המבקשת טוענת כי על אף האמנה שציין המשיב, תאלץ להוציא הוצאות משמעותיות רק על מנת לאתר את המשיב בחו"ל.

הכרעה

תקנה 466 לתקנות קובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. כאשר מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, על מבקש העיכוב להוכיח שני תנאים, כי קיימים סיכויים טובים לערעורו, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו, באם יזכה בערעור לאחר ביצוע פסק הדין, וראה בעניין זה ב"ש 227/87 קרן כימיקליים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מא(1) 713, וכן ע"א 6722/05 ב.ה. המשווק אינטסטלציה בע"מ נ' סורקין ואח', תק-על 2005 (3), 3602, עמ' 3603. כאשר מבוקש לעכב חיוב כספי, קובע בית משפט עליון כדלקמן : "כידוע, הלכה היא שככלל ביצוע פסק דין הקובע חיוב כספי לא יעוכב (ע.ר.מ רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר, פ"ד נב(3) 285). עם זאת, יכול שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין כספי בבחינת חריג לכלל, מקום בו עלול להיתקל החייב בקושי ממשי להשיב את כספו במידה ויזכה בערעור, וזה עלול לרדת לטמיון".

וראה, ע"א 1261/05 א. סמארה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' סעיד זיתון, דינים עליון כרך עב 8.

כעיקרון, פסק-דין העוסק בתשלום כסף איננו מוגדר כאחד מבין אותם העניינים החריגים ויוצאי הדופן, אשר בהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע. זאת משום, שמימוש פסק-דין לתשלום כסף ניתן על פי רוב להפוך או להשיב. (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ פ"ד נו (4) 178 , 181). לכן, על-מנת לזכות בסעד של עיכוב ביצוע בעניין של פסק-דין כספי, על המבקש להוכיח ולהציג בפני בית-המשפט, מדוע אם יזכה בערעור לא יהיה זה אפשרי מבחינתו לגבות את הכסף המגיע לו בחזרה מן המשיב. יש לציין, כי נקבע כבר בעבר, כי טיעונים בנוגע למצב הכלכלי של הזוכה או היעדר יכולתו להחזיר הכספים אם יפסיד בערעור, לא ראוי שייטענו אלמלא הם נתמכים בהוכחות המבוססים היטב (ראו ב"ש 987/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5)."

ראו בעניין זה רע"א 2490/05 עליזה בן יוסף נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פדאור (לא פורסם) 05 (8) 245, אשר נזכר בתגובת ב"כ המשיבים וכן רע"א 20250/06 ולדהורן נ' נרקיס (טרם פורסם).

לעניין סיכויי הערעור- דבר זה אינו נתון להכרעה של בית המשפט שנתן את פסק הדין, והסיבה לכך ברורה. לכן, עליי להידרש לשאלת "מאזן הנוחות" והסיכוי להחזיר את המצב לקדמותו.

פסק הדין שלפנינו הינו פסק דין כספי גרידא, ולא שוכנעתי כי עונה על אחד מן המקרים החריגים בהם יעכב בית המשפט את עיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשת לא הציגה והוכיחה בפניי כי אם תזכה בערעור יווצר מצב בלתי הפיך ולא ניתן יהיה לגבות את כספי הזכייה חזרה, ולמעשה למעט איזכור העובדה שהמשיב מתגורר כיום בספרד, לא שטחה המבקשת כל עובדה נראית לעין המקימה חשש כלשהו שלא ניתן יהיה לגבות חזרה את כספי הזכייה מהמשיב. סבורני כי אם וככל שקם חשש כלשהו מעצם העובדה שהמשיב מתגורר בחו"ל, אזי די בדברים אשר שטח המשיב בתצהירו כדי להפיג חשש זה (תיק מניות; פוליסת ביטוח מנהלים; משכורת המשולמת על ידי חברה ישראלית) כדי להפיג את אותו חשש, גם אם נמנע המשיב מלנקוב בסכומים מדוייקים.

מכל הטעמים הללו הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, כ"ה סיון תשע"א, 27 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: